קהילה ללא תהילה

כשמדברים על קהילה, מדברים על בית. מעטפת המאגדת אמונות דומות, רצונות משותפים, והרבה פרגון אמיתי שלא תלוי בדבר. האומנם?

לאחרונה הצטרפתי לקהילת נטוורקינג אליה נחשפתי באחת מרשתות המדיה החברתית. המטרה שלי הייתה ברורה: ללמוד מאחרים, לתרום מהידע שלי, לייצר ערך ולהכיר א.נשים חדשים. נשמע סטנדרטי, לא? אז זהו, שמסתבר שיש רצוי ויש מצוי.

בקהילה הזו, אחת לשבוע, מתאפשר לכל חבר להעלות לינק לפוסט שהוא רוצה לייצר לו טרפיק ותגובות. בתמורה, הוא מחויב להגיב לכל הפוסטים של שאר חברי הקהילה ששיתפו לינק לתוכן שלהם, אחרת הוא נפסל. שתי פסילות, ואתה בחוץ. וחוזר חלילה, מדי שבוע.

אממה, משהו בשיטה הזו הרגיש לי לא נכון, מצפונית.

לפני יומיים, כתבתי פוסט על עדות לקוח (טסטמוניאל), בה נתקלתי באתר של רשת חנויות טבע. לצד הטסטמוניאל, הופיעה תמונה שעוררה את יצר הסקרנות שלי - שהוביל לחיפוש קצר בגוגל ולחשיפת 4 אתרים שונים, שעשו שימוש באותה התמונה בדיוק. ואם זה לא מספיק, מתחת לתמונה של האישה הפופולרית, הופיע השם "John Doe" (ה"פלוני אלמוני" הישראלי ולא ג'ין דו, אם כבר) ומתחתיו, הופיע השם שנבחר בעברית: "גאולה ש'".

פייק אחד גדול

למרות הפערים בין המקרים, זו התחושה שצפה בי בקהילה הזו ובקהילות דומות לה: לא פייק של אנשים, אלא פייק של אינגייג'מנט.

התוכן שאני כותב מייצר מעורבות אמיתית ומביא לחשיפה. אני רואה את זה באנליטיקס, אני עוקב אחרי זה בסטטיסטיקות בממשקים אחרים, ואני מרגיש את זה.

כשקהילה "שולחת" את חבריה להגיב על פוסט רק כי הם חייבים, זה מחטיא את המטרה. בערך כמו לקנות לייקים בשביל שהדף שלך ייראה עם 'הרבה' חברים. או כמו לשלם כסף כדי להציג את עצמך כחצי דקה עד דקה, ולספר לכולם שהרצית בפני 40 בעלי עסקים.

לי זה מרגיש לי מזויף.

אני רוצה שיגיבו לי כי משהו בתוכן שלי נגע. כי הוא גרם לאמפתיה, כי הוא עשה משהו בלב או בראש. ולפעמים זה לא קורה, וזה בסדר. אז צריך לבדוק למה התוכן לא עבר ולהבין כיצד להשתפר להמשך. לא "לסדר" אינגייג'מנט מלאכותי

חשובה לי גם ההמשכיות. שיקראו את התכנים גם מחר, מוחרתיים ובסוף השבוע. לא רק ביום מסוים בין שעה X לשעה Y, ולא כי "היו חייבים", כי אלה חוקי הקהילה. הרי התוכן לא מאבד מערכו אם לא שיתפתי לינק בקבוצה, והתוכן של שאר ימות השבוע מספק ערך לא פחות מקודמיו, אז לא חבל?

כבעל מקצוע בפרט וכאיש תוכן בעיקר, אני לא רוצה לקנות אהדה, אני רוצה להרוויח אותה. אני רוצה שיגיבו לתוכן שלי, ישתפו אותו, יפנו אליי בפרטי או יצרו אינטראקציה בצורה אחרת - כי התוכן אשכרה פרט להם על נימי הרגש, נגע בעצבים חשופים ועזר להם.

בעשור פלוס האחרון אני חלק מקהילת רצים. יש בה רצות ורצים מתחילים, יש חובבניות וחובבנים, יש פודיומיסטיות ופודיומיסטים - וכולם, שווים. כולם מפרגנים, מדרבנים, תומכים, מרימים, משתפים ועושים את הכל מהלב. בלי חוקים, בלי פסילות, בלי תעלולים ובלי שטויות. מגיבים מתי וכמה שרק רוצים, והחיבור האמיתי והכן, מורגש. וכמו בריצה, גם בקהילת נטוורקינג עסקית - אסור שיהיו קיצורי דרך. הדרך לחיבור, לפרגון ולהערכה ההדדית צריכה לעבור דרך הרגש, דרך הלב. כי קהילה אמיתית חייבת להיבנות מהקשבה, כנות ורצון אמיתי להיות שם בשביל האחר. האם אלה גם ערכי הקהילה שלך? והאם חשוב גם לך שנטוורקינג ירגיש אמיתי ולא מאולץ? #קהילה #קהילות #נטוורקינג #טסטמוניאלס #עדותלקוח